• פרק א סוקר את המחקרים שנעשו בנוגע להיקף התופעה. הנתונים ממחקרים אלה מלמדים כי היקף תלונות השווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה רחב למדי.
  • פרק ב עומד על היקף הפגיעה הנגרמת למי שהוגשה נגדו תלונת שווא ("נילון"). כפי שפרק זה מראה, הפגיעה בנילונים כוללת את הפיכתם לחשודים בעברות פליליות, את עלות ההגנה המשפטית שהם נאלצים לשלם, את הפגיעות הקשות בשמם הטוב ובמקרים רבים בתעסוקתם, שלא לדבר על מעצרים והגבלות אחרות המוטלות עליהם. במקרים רבים הנילונים מורחקים מביתם ומילדיהם ונאלצים לקיים קשר עם ילדיהם במרכז קשר או תחת הגבלות קשות אחרות. גם אם יתברר בדיעבד שדובר בתלונת שווא, נזקים אלה אינם ניתנים לתיקון.
    • פרק ג מראה כי יש בחוק כלים לטפל בתופעה, לפצות את הנילונים ולהעניש את מתלונני השווא; אולם בחינה של התנהלות הרשויות מעלה כי השימוש בכלים אלה מצומצם מאוד.
    • פרק ד בוחן את התנהלות המשטרה ומראה כי פעמים רבות המשטרה אינה מנהלת חקירה מהותית בנוגע למידת האמת שבתלונה, ובמקום זאת מטילה על הנילונים הגבלות באופן כמעט אוטומטי. במקרים רבים הגבלות אלה עשויות לכלול מעצרים, גם כשפעולות חקירה פשוטות היו יכולות לגלות שמדובר בתלונות שווא.
    • פרק ה בוחן את התנהלות הפרקליטות בהקשר זה. הפרק מראה את השלכותיה של הנחיה 2.5 להנחיות פרקליט המדינה, המציבה סייגים להעמדה לדין של מגישי תלונות שווא. ניתוח הממצאים מלמד כי בעקבות נוסח ההנחיה משנת 2006 עלה כפי הנראה מספרן של תלונות השווא, אך הגשת כתבי האישום נגד התופעה הצטמצמה במידה ניכרת; מצאנו כי ברוב המקרים הפרקליטות אינה מגישה כתבי אישום נגד מתלונני שווא. במקרים המעטים שבהם הפרקליטות מגישה כתבי אישום היא מבקשת ענישה מקלה מאוד, בדרך כלל עבודות שירות או מאסר על תנאי.
    • פרק ו בוחן את קביעות בתי המשפט בנושא. בתי המשפט עשויים להיתקל בתלונות שווא בכמה מצבים. בחלקם מדובר בהליך שהוגש נגד הנילון בעקבות תלונת השווא, אך הנילון הצליח להוכיח כי מדובר בתלונת שווא. אמנם החוק מעניק לבתי המשפט סמכות לחייב הן את המדינה והן את המתלונן בפיצוי הנילון, אולם בפועל – כשמדובר בהליך פלילי נגד הנילון – בתי המשפט נמנעים מלחייב את מתלונן השווא בהוצאות כלשהן, למעט במקרים יוצאי דופן. כאשר תלונת השווא מתבררת במסגרת בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה, לפעמים בתי המשפט מחייבים את מתלונן השווא בהוצאות, בדרך כלל נמוכות מאוד. רק בפסקי דין חריגים בתי המשפט מחייבים את המתלונן בהוצאות ניכרות. עוד עולה מפרק זה, כי כאשר נילונים מגישים תביעה אזרחית נגד מתלונן השווא, בדרך כלל בתי המשפט נמנעים מלחייב את מתלונן השווא בנזקי הנילון. במקרים שבהם הוגש כתב אישום נגד מתלונן שווא הסתפקו בתי המשפט בעונשים סמליים – כמה חודשים של עבודות שירות ופעמים רבות אף פחות מכך.
    • פרק ז דן בשאלה אם ראוי לפרסם את שמות מתלונני השווא. בפרשת יאנוס קבע בית המשפט העליון שאין לפרסם את שמות המתלוננים בעברות אלה גם אם נקבע חד-משמעית שהגישו תלונת שווא. הפרק שוטח את ההצדקות לפרסום שמותיהם של מתלונני השווא במקרים שבהם נמצא פוזיטיבית כי מדובר בתלונת שווא; הפרק בוחן את הטענה שהטלת סנקציות על מתלונני שווא עלולה לגרום להרתעת יתר של מתלוננים ומגיע למסקנה שאין בה ממש.
    • בפרק ח מביא מזא"ה את סיכום הממצאים והמסקנות, ובפרק ט' מפרט את ההמלצות והנוסח לתיקוני חקיקה שאלה עיקריהם:
    1. יש לבטל את הנחיה 2.5 להנחיות פרקליט המדינה ובמקומה יש לקבוע כי במקרים שבהם נמצא כי מתלונן הגיש תלונת שווא, או שיש חשד ממשי לכך, תגיש הפרקליטות כתב אישום בגין מעשים אלה, למעט במקרים חריגים. המלצה זו יושמה על ידי פרקליט המדינה בחודש מרץ 2016.
    2. יש לקבוע כי אם הוגשה תלונת השווא עקב שידול מטעם עורך הדין של המתלונן, יוגש כתב אישום אף נגד עורך הדין.
    3. יש לקבוע כי אדם המגיש תלונה על עברת מין או אלימות במשפחה, או מבקש צו נגד הנילון בעניינים אלה, יידרש להצהיר כי הוא מודע לכך שתלונת שווא היא עברה פלילית, ושאם יימצא כי מסר תלונת שווא יינקטו נגדו צעדים והוא יהיה חשוף לתביעה של הנילון בגין הנזקים שנגרמו לו.
    4. יש לקבוע כי השתלמויות מקצועיות לשוטרים, לפרקליטים ולשופטים יהיו מאוזנות ויציגו למשתתפים הן תופעות של עברות מין ואלימות במשפחה והן תופעות של תלונות שווא בנושאים אלה.
    5. יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית משפט שאדם הגיש תלונת שווא, יהיה הנילון זכאי לפיצוי סטטוטורי מהמתלונן, ללא הוכחת נזק, בסכום שבין 70,000 ל-140,000 ש"ח.
    6. יש לקבוע בחקיקה כי אם קבע בית המשפט שמתלונן הגיש תלונת שווא, יפורסם שמו במרשם שיהיה פתוח לעיון הציבור ויכונה "מרשם מתלונני השווא".
    7. יש לקבוע בחוק פיצוי של 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, שאותו יקבל הנילון אם המשטרה לא תמלא תוך זמן סביר את חובתה לבדוק את טענותיו.

כתוב תגובה על פריט זה

שם מלא:

תגובה:

עורכי דין ממליצים

  • אלון הוצאה לאור אלון הוצאה לאור
  • ירון מויאל ירון מויאל
  • שי כהן - עורך דין ונוטריון שי כהן - עורך דין ונוטריון
  • טלי חץ, עו טלי חץ, עו"ד
  • ארז רוח ארז רוח
  • נסים ונונו נסים ונונו
  • רם שכטר רם שכטר
  • גלית שאבי-וינמן גלית שאבי-וינמן
  • יגאל פריי, עו יגאל פריי, עו
  • עו עו"ד יוסף ויצמן
  • עו''ד יעקב רוזנברג ושות' עו''ד יעקב רוזנברג ושות'
  • אביעד דיין אביעד דיין
  • ניר שושני, עו ניר שושני, עו"ד
  • שירן שושני שירן שושני
  • ד ד"ר דוד שרים ושות' חברת עורכי דין
  • יהושע פקס, עו יהושע פקס, עו"ד
  • משרד עו משרד עו
  • מרדכי נייהוז מרדכי נייהוז
  • אהרון כהן, עו אהרון כהן, עו
  • זיו איזנר זיו איזנר
  • שמרית צור שמרית צור
  • סיון דמרי גרשין סיון דמרי גרשין
  • עאסי בלאל עאסי בלאל
  • עו עו"ד דור אברהמי
  • יוסי חי לוי יוסי חי לוי
  • יורם ביטון יורם ביטון
  • אלון אלחרר אלון אלחרר
  • שבתאי מנו שבתאי מנו
  • מורן מורן
  • ראדי חטיב ראדי חטיב
  • שאול בר אילן שאול בר אילן
  • משה קריסי משה קריסי
  • NAZEEH SHUBASH NAZEEH SHUBASH
  • דוד הולשטיין - משרד עורכי דין וגישור דוד הולשטיין - משרד עורכי דין וגישור
  • רינת סיידה רינת סיידה
  • גיל אלגום גיל אלגום
  • אסף קריאל אסף קריאל
  • איברהים איברהים
  • שגית שגית
  • מקסים נזרי מקסים נזרי
  • iymmwjhu iymmwjhu
  • צחי ברזילי צחי ברזילי
  • פנחס גיל פנחס גיל
  • ריקי אופק אבן צור ריקי אופק אבן צור
  • אליסה לוי אליסה לוי
  • שרון יוסף שרון יוסף
  • אשר פרי אשר פרי
  • עוזיאל עמרני עוזיאל עמרני
  • מור דביר מור דביר